אודות

התחלתי לצלם באמצע שנות השישים, בערך בגיל עשר, בעולם של שחור-לבן. צילמתי חברים, חתולים, עצים, מים ושמים...

כילד, אהבתי את ההרגשה שיש לי את הכוח להחליט מי או מה יהיה במסגרת ומי לא, את מי לשים בפוקוס ואת מי לא. אהבתי את היכולת להחליט ולקבוע איך תיזכר המציאות.

כשנכנסתי לתיכון, שדרגתי את המצלמה ל NIKON F, נרשמתי לחוג צילום, עברתי לחיות בחדר חושך, הייתי עוזר מדריך והרגשתי כמו קוסם.  אל הרגשת הכוח התווספה גם היכולת להשפיע על המוצר המוגמר. יכולתי לחתוך, להבהיר ולהכהות, ועם קצת מאמץ אפילו לשנות ולהוסיף.

כשהתגייסתי, רציתי ובקשתי להיות צלם צבאי, אבל מצאתי את עצמי בממר"ם בעולם המחשבים. קניתי ציוד לחדר חושך כדי להמשיך לעבוד בבית, או בבית של חבר, אבל כבר לא היה לי מספיק זמן להקדיש לתחביב/עיסוק שאהבתי.

עברתי כמו כולם לצלם בפילם צבע, להוציא את הפיתוח למעבדות חיצוניות ולקבל תמונות מודפסות בגודל גלויה ובאיכות בינונית. צילמתי בעיקר צילומים משפחתיים וטיולים.

בכל שנות "ההייטק והעסקים", גם בלי להשתמש במצלמה, המשכתי לראות בדימיוני ולצלם את העולם בפריימים, באור ובצורה, להחליט מה יהיה במסגרת ומה לא, מה יהיה בפוקוס ומה לא, לעבד, לערוך ולנסות לשנות את התוצאה לשביעות רצוני. לצערי, עדיין לא פותחה הטכנולוגיה שמסוגלת להדפיס את התמונות שהיו בראשי.

במבט לאחור גיליתי קשר ישיר בין האופן בו אני רואה, "מצלם" או מפרש את העולם לבין המציאות המושפעת מאוד מן התפתחויות בעולם המחשבים והתקשורת.

ואז... המהפכה הדיגיטאלית השתלטה על החיים, והפוטושופ והאינטרנט תפסו מקום של כבוד באופן בו ניתן "לצלם", לעבד ולהציג את העולם כפי שאני ראיתי אותו בדימיוני.

בתחילת שנות האלפיים יצאו לשוק מצלמות הרפלקס (SLR) הדיגיטאליות האיכותיות הראשונות. באותה תקופה התפוצצה גם "בועת ההייטק", זה היה כנראה עיתוי מתאים עבורי לחזור ולצלם. קניתי NIKON D70, עדשות משלימות ותוכנת פוטושופ וחזרתי לצלם...

היכולת לצלם בלי הגבלה, לראות מיד את התוצאה ולבצע תיקונים קלים החזירו לי את חדוות הצילום... ערבתי כצייד לסיטואציות מסקרנות, חיפשתי צורות גאומטריות מעניינות או כתמי אור מרגשים. יצאתי לטיולים בארץ ובעולם במטרה לתעד את המציאות כפי שראיתי אותה. השתמשתי בתוכנת הפוטושופ רק בפונקציות של חיתוך, בהירות, ניגודיות או ניקוי לכלוך מינימליסטי, לא העזתי לשנות את התמונה. שלחתי צילומים שלי לתחרויות, זכיתי בפרסים, מכרתי תמונות, השתתפתי בתערוכות קבוצתיות, ועשיתי תערוכת יחיד.

בשנת 2010, אחרי 40 שנות מחשבים ועסקים, החלטתי לפרוש ולשנות כיוון. נרשמתי למדרשה לאמנות בבית ברל. שם הבנתי שיש הבדל בין צילומים ספונטנים יפים לבין אמנות, בין צלם טוב עם "עין טובה" לבין אמן. במסגרת הלימודים במדרשה, האתגר הגדול ביותר שלי היה להפנים את העובדה שבאמנות כמו באמנות "אין דבר כזה שאין דבר כזה". אני יכול לביים ולתכנן את הסיטואציות, אני יכול לשנות כל דבר, אני יכול לשלב כל דבר עם כל דבר, ובעצם לעשות ככל העולה על רוחי. למעשה, המצלמה הפסיקה להיות עבורי מכשיר המתעד את המציאות המזדמנת, והתחילה להיות עבורי מכשיר לייצור חומר גלם דיגיטאלי שהונצח מתוך מציאות מבוימת ומתוכננת.

האתר שבניתי הוא למעשה תיק העבודות שלי על כל גווניו. ניסיתי לסווג את העבודות לקטגוריות שונות... מצילומים קלאסיים ספונטניים של "הרגע המכריע", דרך פרוייקטים מתוכננים, מבוימים ומעובדים שנמשכים שנים, ועד לעבודות שנוצרו על ידי מחשב תוך שימוש באלגוריתמים.

אני מקווה שתיהנו, ואשמח לקבל פידבק דרך לחיצה על "צור קשר"

תודה רבה,

משה