התחלתי לצלם באמצע שנות השישים, בערך בגיל עשר, בעולם של שחור-לבן. צילמתי חברים, חתולים, עצים, מים ושמים...

כילד, אהבתי את ההרגשה שיש לי את הכוח להחליט מי או מה יהיה במסגרת ומי לא, את מי לשים בפוקוס ואת מי לא. אהבתי את היכולת להחליט ולקבוע איך תיזכר המציאות.

כשנכנסתי לתיכון, שדרגתי את המצלמה ל NIKON F, נרשמתי לחוג צילום, עברתי לחיות בחדר חושך, הייתי עוזר מדריך והרגשתי כמו קוסם.  אל הרגשת הכוח התווספה גם היכולת להשפיע על המוצר המוגמר. יכולתי לחתוך, להבהיר ולהכהות, ועם קצת מאמץ אפילו לשנות ולהוסיף.

כשהתגייסתי, רציתי ובקשתי להיות צלם צבאי, אבל מצאתי את עצמי בממר"ם בעולם המחשבים. קניתי ציוד לחדר חושך כדי להמשיך לעבוד בבית, או בבית של חבר, אבל כבר לא היה לי מספיק זמן להקדיש לתחביב/עיסוק שאהבתי.

עברתי כמו כולם לצלם בפילם צבע, להוציא את הפיתוח למעבדות חיצוניות ולקבל תמונות מודפסות בגודל גלויה ובאיכות בינונית. צילמתי בעיקר צילומים משפחתיים וטיולים.